מעיל הקיץ הממוגן של ברוש – שנה אחרי

לפני כשנה אספנו מעיל קיץ ממוגן תוצרת ברוש, ויצאנו לרכוב עליו במסגרת ניסוי ארוך טווח. המעיל – Optimal שמו – בא לענות על בעיית חום וההזעה בקיץ הישראלי, ומנסה לשכנע רוכבים שעד היום ויתרו על מעיל ממוגן בקיץ, לרכוב ממוגנים. המעיל תפור מבד Dri-Fit שפותח על ידי חברת Nike ונפוץ מאד בשימוש בבגדי ספורט, כולל מגני כתפיים ומרפקים הכלולים במחיר, וכן כיס למיגון גב אותו ניתן לקנות בנפרד או להעביר ממעיל אחר שברשות הרוכב.

אבל היתרון המשמעותי של מעיל הקיץ של ברוש לעומת מעילי רשת של מותגים אחרים הוא שימוש בבד קוולר בחלקו הפנימי של המעיל, מיגון המאפשר עמידות בפני החלקות על האספלט. המיגון תפור למעיל בנקודות קריטיות נוספות כמו למשל בצידי הגוף. באמצעות שילוב הקוולר בתוך המעיל, משיגים ב"ברוש" את עיקרון ההגנה הכפולה: גם נגד מכות וגם נגד שפשופים.

תוכלו לקרוא עוד על הניסוי כאן:

ללבוש או לא ללבוש? על מעיל הקיץ הממוגן החדש של ברוש

שנה אחרי, אחנו מגלים במעיל (שהיה אדום במקור) דהיית צבע מסויימת. היצרן לא יודע להסביר את הסיבה לדהייה, אבל חשוב לנו לציין שבסך הכל המעיל לא מתפורר ושהבד עצמו, מעבר לדהיית הגוון האדום, ממשיך לתפקד בצורה מצויינת.

כך נראה מעיל זהה בצבע צהוב לאחר שימוש של שנה, בו הגוון דווקא לא דהה (תודה לנתנאל הדוגמן):

הבד ממשיך לנדף את הזיעה בצורה טובה, והמיגונים שהיו בהתחלה קצת רופפים באזור המרפקים – מקובעים למקומם באמצעות רצועות סקוטש שנתפרו למעיל לאחר מכן.

לשאלה האם לרכוב ממוגן גם בקיץ או לא, התשובה ברורה: נפילה כואבת גם בקיץ, שפשופים וכוויות שורפים גם בקיץ (אם לא יותר מבחורף), והנזק מהאספלט הרותח יכול להיות חמור. אסור לוותר על מיגון בשום פנים ואופן, וההמלצה שלנו היא חד משמעית – סעו ממוגנים (גם לים)!

נהג חוטף עונש ושלילה ארוכה עקב שימוש לרעה במערכות נהיגה מתקדמות

מדי פעם אנחנו נתקלים בידיעות פיקנטיות אודות עולם הנהיגה האוטונומית (עצמונית) ושלוחותיו.

הפעם מדובר בנהג בריטי בשם Bhavesh Patel נהג ברכב הטסלה מודל S שלו על כביש M1 ליד Hemel Hempstead כשהוא נמצא במצב בקרת שיוט אדפטיבית, ומהירות הנסיעה ברכב נקבעה על כ- 60 קמ"ש.

כל זה היה עובר ככל הנראה ללא שום אירוע מיוחד, אלמלא הנהג החליט להשתעשע מעט ובמקום לשבת במקום שבו אתם מצפים למצוא את הנהג – מאחורי ההגה – הוא עבר למושב הנוסע. אל תתבלבלו מהתמונות, זו בריטניה, ההגה נמצא בצד ימין.

הנהג האמיץ עזב כאמור את כל מערכות השליטה על הרכב – הגה ודוושות – ונצפה על ידי עד ראייה שצילם את האירוע כולו כשהוא יושב בנינוחות עם ידיו מאחורי ראשו במושב הנוסע.

האירוע התרחש לפני כשנה במאי 2017, אבל אנחנו שומעים עליו רק עכשיו בגלל ההמתנה למשפט. במהלך המשפט נשמעה עדותו של מהנדס בחברת טסלה שתיאר את מערכת בקרת השיוט האדפטיבית כסט של כלי עזר לנהג הכוללת את היכולת לשמור על מהירות הרכב בתוך התנועה, וכן לשמור על הנתיב עצמו, אבל כל זה נעשה תוך כדי שמירה על קשב ועירנות מלאים של הנהג.

המשך…

רכיבת מבחן – Indian Scout Bobber

מותג האופנועים האמריקאי "אינדיאן" נחשב כמותג אייקוני בעולם הרכב הדו-גלגלי, עם שורשים שנשתלו כבר בתחילת המאה ה- 20. ב- 1920 השיקה אינדיאן את הסקאוט המקורי, דגם שיוצר עד 1949. אך בעקבות מלחמת העולם השנייה נקלעה החברה לקשיים וסגרה את שעריה ב-1953.

מאז נעשו מספר ניסיונות להחיות את המותג המיתולוגי עם הצלחה מוגבלת (בין היתר על ידי שימוש באופנועים מתוצרת אנפילד הבריטית, שימוש שלא כדין בשם המותג כדי לייצר מיני-בייקס באיטליה, ואפילו ניסיון אחד לשיתוף פעולה עם דוקאטי). ב- 2011 רכשה חברת פולאריס את הזכויות למותג ופתחה בפעולות רציניות להחייאתו, וב- 2017 החלה חברת ד.ל.ב (יבואנית KTM ופולאריס, בין היתר) לייבא את אופנועי אינדיאן לארץ הקודש.

הזיקה שלי לאופנועים מהסוג הזה נוטה לאפס, וגם על מה שנקרא בישראל כ-קאסטום אני לא ממש אוהב לרכוב. אבל היות שההזדמנות נקרתה לדרכי, אמרתי יאללה. מה יכול להיות. נותנים לך לימונים וגו'.

ככה היה נראה הסקאוט המקורי (ויקיפדיה). בינו לבין הדגם הנוכחי אין שום דבר, פרט אולי לעובדה שמדובר בכלי רכב בן שני גלגלים… אבל אין כמו לפרוט על מיתרי הנוסטלגיה, והאמריקאים מתים על זה:

לפני שאתייחס לדגם הנוכחי, אי אפשר בלי לתת את פרט הטרוויה החשוב ביותר בתולדות הסקאוט: בין השנים 1962-1967 שימש הסקאוט כאופנוע שעליו ניסה (והצליח) ברט מונרו הניו-זילנדי (מגולם על ידי אנתוני הופקינס הנפלא בסרט "האינדיאני המהיר בעולם") לשבור מספר שיאי עולם במהירות, כשהוא עושה זאת על גבי סקאוט מודל 1920 עליו עבד למעלה מ- 30 שנה. מונרו לא הסתפק במהירות המקסימלית המקורית של האופנוע – כ- 90 קמ"ש, ובמשך כל אותן שנים שקד ועמל על שידרוג כל רכיבי האופנוע כשהוא עושה את כל העבודה במו ידיו. בשנת 1962 הוא גייס די כסף כדי לטוס לארה"ב לסדרה של רכיבות שהתבצעו על פני מישורי המלח הגדולים של בונוויל, יוטה. בשנה זו הוא שבר את שיא המהירות לאופנוע בנפח 883 סמ"ק והעמיד אותו על 288 קמ"ש (כשנפח המנוע המקורי הוגדל ל- 850 סמ"ק). בשנת 1966 הוא חזר והתחרה בקטגוריית שיא המהירות לנפחי 1000 סמ"ק עם מנוע ששודרג ל- 920 סמ"ק, והעמיד את השיא על 270 קמ"ש. בשנת 1967 במסגרת אותה קטגוריה הוא העמיד את השיא על כ- 295 קמ"ש (תוקן לאחר מותו לכ- 296 קמ"ש), שיא המהירות לאופנועי אינדיאן שמחזיק עד לימינו אנו. יצויין שבמהלך אחת הרכיבות הוא נמדד על 331 קמ"ש…

עכשיו תסתכלו רגע על האופנוע למעלה ותנסו לדמיין את עצמכם רוכבים במהירות כזו על אופנוע כזה…

נחזור למציאות.

זה לא לימון. זה פאקין פומלה. אני מגיע בבוקר יום שמשי וחם במיוחד לאולם התצוגה של אינדיאן באזור המרכז. המתחם, המשותף לרכבי סיטרואן, פיג'ו ו- MG, מושקע במיוחד ומקושט לקראת אירוע אחר שאמור להתקיים שם באותו יום. בחזית חלונות הראווה עומד הבובר, שחור לגמרי, מרשים למדי.

המשך…

דוקאטי סקרמבלר 1100 – רכיבת מבחן

עם מעל 46,000 כלים שנמכרו, דגמי הסקרמבלר של דוקאטי נוחלים הצלחה עולמית מאז שהוצגו לראשונה ב- 2014. כשיצרן אופנועים מפתח ומוכר דגם שהופך להיות להיט, זה יהיה פשע מצידו לא לפתח ולשכלל את ההיצע המבוסס עליו. גם היצרן האיטלקי מבולוניה לא פראייר ויודע לזהות אווזה מטילת ביצי זהב. וכיוון שכך על ההיצע הקיים של משפחת הסקרמבלרים שכוללת את הדגם המקורי בן ה- 800 סמ"ק על שלל תת-גרסותיו ואת האח הקטן – ה- Sixty2 בנפח 400 סמ"ק, מצטרף כעת גם אח גדול בנפח 1100 סמ"ק שנחשף לראשונה בתערוכת מילאנו ב- 2017 והגיע לאחרונה ארצה, דגם שפונה גם הוא לקהל הרוכבים שמאס בשבלוניות של הדגמים היפניים, ומחפש סטייל ועיצוב בנוסף ליכולות רכיבה דינאמיות.

הרבה אופציות, ויש עוד:

https://scramblerducati.com/en

כמו דגם האייקון הצהוב בנפח 800 סמ"ק, גם הסקרמבלר הגדול שנמסר לנו ע"י היבואן לרכיבות מבחן מגיע בצביעה הצהובה הבולטת מרחוק. אי אפשר לפספס את הנוכחות של הכלי, אבל מכיוון שהוא עדיין לא נצפה על כבישי ישראל, גם אלה שמכירים את אחיו הקטן מתבלבלים לרגע כשהם מתבוננים בו. "רגע, מה זה?" היא שאלה שחזרה על עצמה מספר פעמים בעת שני ימי הרכיבה, גם מפי רוכבי דוקאטי מנוסים. הסקרמבלר הגדול מושך מבטים, במיוחד אם אתה מגיע רכוב כשאתה מצוייד בשלל פריטי הלבוש המהווים את אותו "לייפסטייל" שמזוהה עם מותג הסקרמבלר – מעיל, קסדה צבועה בצביעה מיוחדת, כפפות עור חומות ומגפיים תואמות. וזו הגדולה של דוקאטי בכל מה שקשור לקונספט הסקרמבלרים: פנייה לא רק אל התחושות הנובעות כתוצאה מהרכיבה עצמה (ולא שהרכיבה רעה, בכלל לא!), אלא בעיקר לסגנון החיים והמסר שאותו מבקש הרוכב או הרוכבת להעביר: "אני קול, זו הפוזה שלי, תראו איזה מגניב".

בגלל שזה דוקאטי. ואפילו שזה לא באדום.

הקטלוג מלא, רק תבחר את מה שעושה לך נעים בלב:

https://scramblerducati.com/en/accessories

המזלג הקדמי המאסיבי של הסקרמבלר מנצנץ בצהבהב, משתלב היטב עם מיכל הדלק ושאר האלמנטים המעוצבים. האופנוע לא נראה גדול בפני עצמו, אבל בהשוואה לדגם האייקון מבחינים מיד בהבדלים: צמד אגזוזים נאים למראה מתחת לזנב, אם כי מי שמחפש סאונד מוטב שיחשוב מהר מאוד להחליף אותם במשהו אחר כמו האגזוז הכפול החד-צידי של טרמיניוני, כי המערכת הפליטה המקורית היא לא מהסוג שיגרום לזקנות להפיל את התותבות שלהן בזמן שאתם חולפים לידן ברחוב.

כמעט ואין שום חלקי פלסטיק מיותרים באופנוע. והמעט שישנו, מוסתר בקפידה. איכות ההרכבה מעולה, כשהכל מרגיש ונראה "יושב בול במקום". מקדימה מתהדר הסקרמבלר ביחידת התאורה משוכללת למראה, מורכבת מתאורת לדים יפהפיה (שניתן לקבוע האם היא דולקת או לא) המותקנים בהיקף של פנס עגול "סקרמבלרי" ומתכתי, המחולק ל"רבעים" בהתאם לתאורה ההיקפית. מעליו יש "כלום". נאדה, בעצם רואים את הכביש לפני הגלגל הקדמי דרך חצי עיגול שנוצר כתוצאה מכיפוף צינור הבלמים הקדמי. נקי, מעוצב, אסתטי.

תתעלמו מהברחשים לרגע:

הכידון רחב למדי ונוח לאחיזה, מאפשר הטיות מהירות של האופנוע באמצעות פקודות היגוי הפוך מדוייקות. החיבור למזלג מרגיש הרבה יותר קשיח מאשר בדגמים הקטנים יותר כשמאמצים אותם במיוחד, מה שמאפשר תחושה בטוחה יותר בעת רכיבה בכבישים מפותלים. על הכידון בתי המתגים סטנדרטיים למדי, ודפדוף בין שלל האופציות על הצג מאפשר לנו כניסה למערכת ההגדרות של האופנוע ובחירת מצבי מנוע – גם בזמן נסיעה. לא ניתן לשנות הגדרות בעת שהאופנוע נע, אבל היי, יש לנו ביטול איתות אוטומטי מצויין ותאורת LEDים הניתנת לקונפיגורציה. הכידון כמעט נטול ויברציות, והמראות סבירות למדי ומאפשרות מבט טוב אחורה מבלי שהתמונה תטושטש ע"י רעידות מיותרות. בחלקו הקדמי הימני של הכידון יחידת התצוגה המעוצבת בצורה ייחודית המתכתבת עם העיצוב בסקרמבלר 800 – פס אחד מצידו השמאלי של עיגול – ונותנת תחושה "מנותקת" משאר האופנוע כיוון שהיא מחוברת אליו בצורה מעניינת, כמעט "צפה" באוויר, וזה ברור במיוחד לאור העובדה שלאופנוע אין שום מיגון לרוח (ניתן כמובן להתקין כזה אופציונלי, אבל מי ירצה לקלקל את הפוזה?). כמו בסקרמבלר הבינוני, גם לוקח כמה שניות להתרגל לפס הסל"ד הנמצא בחלק פחות אופייני של המעגל – בחלקו התחתון. מעבר למד מהירות יש את כל שאר האלמנטים החיוניים כמו מד דלק, תצוגת הילוכים (מעולה ומאוד פונקציונלית), שעון, מצב בקרת האחיזה ומפת המנוע, וכל שאר הפיצ'יפקעס.

כן, גם זה מלוכלך:

המשך…

רוצים לדעת כמה זמן אתם מבזבזים באיילון?

לכל עשרות אלפי הנהגים הסובלים כל בוקר וכל אחר צהרים מהפקקים הבלתי נסבלים על נתיבי איילון, עכשיו הפקקים שלכם יהיו הרבה יותר מעצבנים. לפחות בעין. כל זאת בזכות שילוט בטכנולוגיה חדשה שיציג לכם את תזמוני נסיעה בזמן אמת עבור רכב פרטי, וכן עבור רכב דו-גלגלי (ספציפית – סאן יאנג).

השלט החדש שמהווה חלק מקמפיין למותג הדו-גלגלי הנמכר בישראל – סאן יאנג – הוקם היום סמוך למגדלי עזריאלי, בצומת הרחובות החשמונאים ומנחם בגין, ויציג בזמן אמת תזמוני נסיעה במקטע הפקוק של מחלף השלום עד מחלף גלילות באיילון עבור רכב פרטי, ועבור רכב דו-גלגלי.

בכך ימחיש השילוט את הפער הניכר בזמן הנסיעה בין רכב פרטי לבין קטנוע.

מאחורי השלט עומדת טכנולוגיה חדשנית המסוגלת לקבל נתוני נסיעה באון-ליין, ולהציג לכל אחד מסוגי הרכב את זמן ההגעה המשוער בהתאם לעומסי התנועה. מבדיקות שנעשו בשבועות האחרונים טרם הפעלתו של השילוט הייחודי, פערי הזמן בין רכב פרטי לרכב דו-גלגלי שנמדדו עשויים להגיע לכ-30 דקות בשעות הפקוקות, רק עבור מקטע איילון זה.

תומר קומרוב, מנכ"ל מטרו מוטור: "עומסי התנועה הפכו לבלתי נסבלים, וגורמים לשעות של בזבוז זמן עבודה, פנאי וזמן עם המשפחה. טכנולוגיה חדשנית מאפשרת לנו להמחיש לנהגי הרכב את הזמן שבאפשרותם לחסוך מידי יום על ידי רכיבה על סאן יאנג במקום נהיגה איטית בפקקים ברכב פרטי".

עוד על רכיבה בשול ימין: לא ככה!

דיברנו על רכיבה בשול ימין אין ספור פעמים, וכולנו מכירים את הנוהל שהתגבש בישראל בנוגע לרכיבה על השול הימני (רק הימני, השול השמאלי איננו שול והוא איננו מותר לרכיבה בשום תסריט). אבל לפעמים אפשר לחשוב שרוכבי ישראל מתייחסים לשול הימני כאל מסלול המראה או מירוצים, מפאת מחסור בתיאור אחר.

תזכורת לרוכבים על השוליים

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 2

אני רוצה לשתף אתכם בסרטון שצולם על ידי חבר רוכב והגיע אלי היום:

שימו לב לרוכב המצלם: הוא קולט את הסיאט הלבנה שעומדת לגלוש לשול הימני, הוא מאט, והוא מסתכל במראות רק כדי לראות אופנוען אחר ששועט מאחוריו בפול גז. הרוכב "שלנו" מנסה לאותת לרוכב חסר האחריות על ידי שימוש בצופר, אבל מה עושה הרוכב האחר? שום דבר. הוא חולף על פני האופנוע המצלם, וככל הנראה רק בזכות עירנות גבוהה הוא מצליח להתחמק מהרכב…

האם אפשר לנהוג אחרת? האם אפשר לרכוב בצורה אחראית יותר? וגם אם נניח שהנהג או הנהגת ברכב הלבן התעסקו בסלולרי, באיפור, באכילת סנדוויץ' או בגזיזת ציפורניים ברגליים בזמן הנהיגה – נו אז מה? מי ישלם על הטעות הזו? הנהג/ת של הרכב? או הרוכב חסר האחריות שיפצע, אולי בצורה קשה, והאופנוע שלו יחטוף?

סעו באחריות.

תודה לשולח הסרטון שביקש להישאר אנונימי! תמשיכו לשלוח את החומרים שלכם לטובת כולנו!

 

מיצו בכנס Ecomotion

כנס Ecomotion שיתקיים זו הפעם השישית בהאנגר 11 בנמל ת"א ב- 23.5 הוא כנס טכנולוגית התחבורה הגדול בישראל, ומעורר התעניינות עולמית תרתי משמע מאז שישראל הפכה להיות מרכז עולמי לפיתוחים בתחום הרכב האוטונומי. בשנה שעברה משך הכנס כ- 1500 משתתפים עם 250 אורחים מחו"ל שהגיעו מ- 20 מדינות, וכ- 280 סטרטאפים שהציגו בדוכנים השונים. השנה, צפויים להשתתף בכנס למעלה מ- 2000 איש, יחד עם מציגים מהשורה העולמית הראשונה.

http://www.ecomotion.org.il

חברת Ride Vision בה אני משמש כיועץ נבחרה להיות המציג היחיד השנה בתחום כלי הרכב הדו-גלגליים הממונעים (דהיינו – אופנועים וקטנועים). החברה העוסקת בפתרונות Advanced driver-assistance systems – ADAS,מפתחת מוצר מסקרן במיוחד בתחום הבטיחות וה- Fun לרוכבי דו-גלגלי, וללא ספק זו הולכת להיות הרפתקאה מעניינת במיוחד.

תעקבו. יהיה לכם שווה.

לטובת מי שמתעתד להגיע לכנס, אני מתכבד להעניק לכם כרטיס בהנחה של 30% ממחירו. כנסו ללינק הזה, והקלידו את הקוד EcoRIDEVISIONGuest.

World Ducati Week 2018 – ה- WDW העשירי במספר

92 שנה לאחר היווסדות החברה האיטלקית מבולוניה, מתכוננת דוקאטי לקראת האירוע הגדול בתולדותיה – ה- World Ducati Week של 2018, והפעם האירוע הוא העשירי במניינו.

לאחר ההצלחה של האירוע הקודם בשנת 2016 אליו הגיעו למעלה מ- 81,000 רוכבים ורוכבות לאור נתוני מכירות מדהימים שרק הולכים וגדלים משנה לשנה, עשרות אלפי אוהדים מכל קצוות העולם (תרתי משמע) מתכוננים לקראת האירוע הגדול של 2018.

ככה זה היה נראה באירוע הקודם:

כתבתי על כך לפני האירוע הקודם, וגם על החוויה שלי באירוע עצמו:

מועצת שבט אדומי העור

המיקום הוא קבוע – על מסלול המירוץ מיזאנו (או בשמו המלא מסלול מזאנו ע"ש מרקו סימונצ'לי) אשר לחוף הים האדריאטי, למרגלות רפובליקת סאן מרינו ובסמוך לעיר הנופש רימיני. השנה, האירוע מתקיים בין התאריכים 20 ל- 22 ביולי.

המהלך האירוע תתקיים תחרות "המונסטר היפה בעולם":

https://www.ducati.com/ww/en/experience/world-ducati-week/garage-contest

אבל לא רק. בתוך מתחם האירוע יש מספר רב של אוהלים, ביתנים ועמדות – כל אחד בנושא אחר, בין אם של היצרן עצמו, ובין אם של יצרנים ונותני שירות אחרים. בין הביתנים המעניינים ניתן למנות את אזורי השירות (דוקאטי עם מוסך מלא לטיפול באופנועים, אוהלינס עם עמדת כיוון בולמים, פירלי עם מכירה והתקנה של צמיגים ועוד), אזורי המידע (הכוללים מעין מיני מוזיאון, ביתן לימודי שבו ניתן להצטרף להרצאות מעניינות בתחומים שונים כמו עיצוב וייצור אופנועים, לימוד על מערכות הבקרה המתוחכמות ועוד, עמדות של יצרנים כמו ג'יבי, דיינזה, ברמבו, טרמיניוני, בוש, צביעת קסדות, הדפסה על חולצות, חריטה על אביזרי אלומיניום ועוד), אוכל ושתיה ללא הפסקה, וכן חנויות הכוללות אאוטלט של אביזרי לבוש ומיגון כולל חנות המוצרים הממותגים של דוקאטי שמכרה ציוד בהנחות נאות, וכן חנות האקססוריז וחלקי האופנועים בהם ניתן היה לרכוש פריטים מקטלוג החלקים של דוקאטי.

באירוע יהיו נוכחים כל המי ומי של החברה, וגם רוכבי ה- MotoGP של החברה, ביניהם כמובן אנדריאה דוביציוזו וחורחה לורנזו (אלוף העולם בקטגוריה הבכירה בשנים 2010, 2012 ו- 2015), וככל הנראה גם רוכבי עבר מהוללים כמו קייסי סטונר (אלוף העולם בשנים 2007 ו- 2011), וטרוי בייליס (אלוף העולם בסופרבייק בשנים 2001, 2006 ו- 2008) ועוד.

במהלך היום השלישי של האירוע תתקיים תצוגה אוירובטית של מטוסי קרב איטלקים, ככל הנראה ברמה אחת גבוהה יותר ממה שהיה ב- 2016:

כרטיסים ניתן לרכוש כאן:

https://www.ducati.com/ww/en/experience/world-ducati-week/tickets

הערה: חברי מועדון דוקאטי זכאים לכרטיסים בהנחה של 100%. אם אתם מעוניינים להגיע לאירוע ואינכם חברי מועדון, צרו קשר.

 

מזל טוב! הדו"ח (כנראה) הראשון לרכב אוטונומי

ברור לכולנו שהעולם הולך לשם, ושהימים בהם בני אדם היו חופשיים לעשות כרצונם (כולל למות, בכוונה או בטעות) על ההגה או הכידון – כבר לא יהיו יותר. זה רק עניין של זמן. אבל במסגרת ציר הזמן הזה שהתחלתו וסופו ידועים, והדבר היחיד שהוא נעלם בו הוא מהירות ההתקדמות שלנו בתוכו – רשת KPIX 5 מסן פרנסיסקו פרסמה לאחרונה כתבה על אירוע שככל הנראה ישמש כאבן דרך בהיסטוריה של הנהיגה העצמונית (אוטונומית) בעולם.

בסוף מרץ עצר שוטר רכוב על אופנוע את אחד הרכבים האוטונומיים של חברת Cruise באחד מרחובות העיר, ובפעולה שכאמור תירשם איפושהו בהיטוריה, הוא שלף בנונשלנטיות פנקס דו"חות, וכתב ברוב חשיבות את הדו"ח לרכב על ביצוע עבירה של אי-שמירת מרחק מהולך רגל.

לדברי החברה המפעילה, הולך הרגל לא היה באף רגע תחת סכנה, כיוון שהוא היה במרחק של כ- 3 מטר מהרכב. יחד עם זאת, הם מוסיפים, בטיחות הולכי הרגל עומדת לנגד עיניהם. אגב, נהג המבחן שישב ברכב בזמן האירוע יצטרך לשלם את הקנס כיוון שהיה אחראי על ההתרחשות.

לכתבה המקורית

לשמור למקרה הצורך: לבדוק האם כלי רכב מופיע כגנוב

לגזור ולשמור, אולי פעם תצטרכו את זה.

לפעמים אנחנו נתקלים במצב שבו אנחנו רואים רכב או אופנוע מסויים שחונה בצורה שנראית לנו חשודה. אולי אופנוע שנראה זרוק בשיחים או סתם עומד כבר הרבה זמן במקום שהוא לא אמור להימצא בו.

המחשבה הראשונה שעוברת לנו בראש במקרים רבים היא "האם הכלי הזה גנוב"? אם הוא גנוב זה יכול לרמז על כך שהוא משמש מישהו לביצוע פשע ברגעים אלה ממש.

איך אפשר לבדוק האם הרכב או האופנוע רשום במשטרה כגנוב? הנה, קבלו לינק לדף של משטרת ישראל שמאפשר לבדוק בדיוק את זה. כמובן שאין שום מידע על הבעלים החוקיים של הכלי, רק הסטטוס שלו: גנוב או לא גנוב. מבדיקה שערכתי עם כמה עשרות מספרי רישוי של רכבים ואופנועים גנובים, המידע אכן מדוייק.

https://www.police.gov.il/stolencars.aspx

ניתן גם להתקין אפליקציה על הטלפון הסלולרי שלכם:

מכשירי אנדרואיד

https://play.google.com/store/apps/details?id=il.gov.police.stolencars

מכשירי אייפון

https://itunes.apple.com/il/app/rkb-gnwb/id975031750

רק קחו בחשבון שהמידע באתר מתייחס רק לנושא הדיווח למשטרה ואין בו משום אישור לכך שהרכב גנוב / לא גנוב.

מצאתם רכב או אופנוע שמופיע כגנוב במערכת? שווה להתקשר למשטרה למוקד 100 (או לבעלי כלי הרכב או האופנוע, אם אתם מכירים אותם) ולהודיע להם על כך.

רוצה קסדה חדשה? קבל כמה טיפים לפני הקניה

רוצה קסדה חדשה? הקסדה הקיימת מרופטת מדי? הכלב אכל לך את הרצועות? הקופיקו יושב עלך חזק? הנוכחית סתם ישנה מדי? האם הצבעים שלה לא מתאימים לך לאופנוע החדש? לא משנה מהי הסיבה, הגיע הזמן להתחדש.

קסדה היא אמצעי המיגון העיקרי שכל הרוכבים משתמשים בו (ברוב חלקי העולם המערבי, לא כולל מדינות פנסילבניה או פלורידה בארה"ב לדוגמה, אבל מי אמר שארה"ב היא מדינה מתוקנת?), וכנראה האמצעי החשוב ביותר שנועד להגן על חיינו במקרה של התקלות עם עצם קשה כמו הארץ, רכב אחר או כל דבר שמחליט שאנחנו צריכים לעצור ועכשיו. לכן, רכישת הקסדה הטובה ביותר עבורך היא לא עניין של מה בכך, ואסור להקל בו ראש, תרתי משמע.

אז איזו קסדה לבחור? האם ללכת לפי הצבע? לפי המחיר? האם לבחור את הקסדה הממותגת ביותר או שאפשר להסתפק באחת זולה יותר? ננסה לעזור.

shoei-gt-air

המלצות על קסדות יש בערך כמו שיש מותגי קסדות, וכל רוכב או רוכבת ישמחו לומר לך עד כמה הקסדה הזו, או אחרת, היא הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות לעצמך. כמספר הרוכבים, כך מספר הדעות, וגם אני קטונתי מלדעת מה "עושה לך את זה". אבל בכל זאת, קחו לכם כמה דקות כדי לקרוא את רשימת הטיפים הזו לפני שאתם בוחרים את הקסדה הבאה שלכם.

קסדה צריכה להיות מותאמת ומתאימה, בין היתר, לפרמטרים ולסעיפים הבאים, והם לאו דווקא מסודרים לפי הסדר הנכון או ההגיוני. המאמר אינו מתיימר לכסות את כל סוגי ודגמי ויצרני הקסדות, אלא משמש כנקודת מוצא ללימוד הנושא. חשוב גם לומר שאין לי זיקה לאף יצרן וכל הכתוב כאן נעשה למטרת השכלת הקוראים.

בואו נתחיל.

מחיר, תקציב

הכל מתחיל מכאן. למי שיש רק כמה מאות שקלים לרכישת קסדה ייאלץ מן הסתם לקנות משהו הרבה יותר פשוט ולעיתים הרבה פחות נוח מאשר מי שמגיע כשבכיסו אלפי שקלים. יחד עם זאת עלינו לזכור שקסדה היא אמצעי ההגנה החשוב ביותר על הראש שלנו, וכאן אסור לחסוך. אם צריך, משלמים בתשלומים, לוקחים הלוואה מהדודה, ועושים מה שצריך כדי לרכוש את הקסדה הטובה ביותר עבורכם. זו רכישה שאמנם נראית כחלק משמעותי מהתקציב שלכם על האופנוע, אבל אם תחשבו על כך שקסדה אמורה להחזיק בשימוש שוטף במשך שנה, שנתיים, ואף יותר (מומלץ להחליף קסדה כל 5 שנים ואף פחות אם היא עוברת שימוש אינטנסיבי ו/או מתבלית) – תגלו שאתם מוציאים אגורות בודדות על כל יום רכיבה.

בנוסף, כדאי לזכור שלפעמים ניתן לקבל מחירי "מבצע" או הנחה ואפילו מחירי "דוד שלח אותי" בחלק נכבד מחנויות האביזרים בישראל, מה שיאפשר לכם לקנות קסדה יקרה יותר באותו מחיר של קסדה פשוטה וזולה יותר. המשך…

מזל טוב! עוד תאונה של רכב אוטונומי, הפעם של טסלה

כל תאונה, ולא משנה מה הסיבה שלה, במיוחד כזו שבה יש אובדן של חיי אדם – היא מאורע שיש להימנע ממנו. אני בטוח שמהנדסי ומנהלי חברת טסלה לא כל כך מרוצים בימים האחרונים (במיוחד לאור הנפילות בשווי המניה של החברה).

נהיגה עצמונית (אוטונומית) הופכת, מאז שהופיעה לראשונה, לתופעה הולכת וגדלה במיוחד במדינות כמו קליפורניה, פלורידה, אריזונה ואחרות בארה"ב. יצרני מערכות הנהיגה האוטונומית נאבקים בלא מעט קשיים, כשהבולט שבהם הוא הגורם האנושי המסתובב באופן חופשי בצירי התנועה. אבל עד שייפטרו מכולנו ויסגרו אותנו בשמורות טבע בהם לא נוכל להזיק לעצמנו, יש ליצרנים בעיות נוספות, כמו למשל סימוני נתיבים ברורים, והפרעות אנומליה אחרות שגורמות למערכות הנהיגה האוטונומית להתבלבל באופן רגעי.

זו כמובן לא היתה הפעם הראשונה. ראינו את זה קורה כבר קודם.

הנה אנו מתבשרים על תאונה קטלנית בה נהרג נהג (גבר בן 38 בשם Wei Huang מסאן מתיאו, קליפורניה). הנהג שישב ברכב טסלה מודל 3 (המודל האחרון של החברה) נסע על כביש מהיר במצב סיוע נהיגה (בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת תיקון מסלול), בזמן שהמערכת ככל הנראה התבלבלה בסימוני הנתיבים בנקודה בה הכביש מתפצל לשניים בין כביש 101 לכביש 85. עקב בלבול רגעי זה המערכת סטתה, ככל הנראה, באופן חד שמאלה לעבר מעקה הפרדה מבטון.

כתוצאה מהסטייה התנגש הרכב במעקה הבטיחות ועלה באש, ומספר שניות לאחר מכן התנגשו בו מאחור עוד שני רכבים. עקב התאונה נסגרו נתיבי הנסיעה למשך מספר שעות בזמן שהממצאים נבדקו על ידי חוקרי המשטרה וכן בידי מהנדסים של חברת טסלה שהגיעו במיוחד לזירה.

המשך…

המשטרה ממשיכה להסתבך – אמינות מכשיר הדבורה נפגעה בבית המשפט – פעמיים

כפי שתיארתי בכתבה הזו – אמצעי אכיפת מהירות בישראל – למשטרת ישראל יש כיום רק 3 אמצעי אכיפת מהירות.

אחד מהם – מצלמות הגאטסו יעיל מאוד בגביית כספים מהציבור, אבל עתידו לוטה בערפל, כפי שכתבתי כאן:

שקרים שקרים ועוד שקרים – המשטרה מסתבכת עם מצלמות המהירות

האמצעי השני – מכמונת הדבורה – חטף גם הוא זאפטה רצינית בבית המשפט ממש לאחרונה, כפי שכתב על כך ידידי אודי עציון באתר YNET. בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה נהג מאשמת נהיגה במהירות מופרזת לאחר שהמשטרה לא הוכיחה את אמינות מכשיר האכיפה. השופט קבע כי המשטרה אישרה רק את אמינות עבודת המעבדה המשטרתית העוסקת באחזקת וכיול המכשירים, אבל מעולם לא אישרו את אמינות המדידה של המכ"ם עצמו:

"כל עוד אמינותו ומהימנותו של מכשיר הדבורה לא הוכחו באמצעות חוות דעת מומחים, אשר התמודדו עם חקירה נגדית ועם חוות דעת נגדיות, ומשלא הוסדרה חזקת אמינותו ומהימנותו של מכשיר הדבורה בחקיקה, סבורני כי ההגנה הצליחה להטיל ספק סביר בסוגיית אמינות ומהימנות המכשיר. מספק זה זכאי המערער ליהנות. משכך יש לזכות את המערער מחמת הספק".

מבוכה כפולה למשטרה: ביהמ"ש קבע כי מדידות המהירות לא אמינות

וזה לא נגמר כאן, כי באותו זמן ובמשפט אחר המתנהל בעכו בנושא מערכת מצלמות הגאטסו, תקעה לעצמה המשטרה גול עצמי כפי שחשף גיל מלמד שמרחיב על כך באתר The Car. במהלך המשפט הציגה המשטרה סרטון, וביקשה באמצעותו ללמד על הדיוק של מערכת הגאטסו שעומדת בפוקוס הדיון המשפטי. שימו לב לסרטון, בו ניידת מודדת את מהירות נסיעתה באמצעות מכשיר דבורה המתוקן בה (תצוגה קטנה עם שני מספרים מעל הדש-בורד של הרכב):

https://youtu.be/-elQw_CyjB8

בקטע זה מהסרט ניתן לראות בבירור את הסטייה בין המהירות העצמית של הניידת, לבין המהירות שמודד מכשיר הדבורה (צילום מהסרטון):

תגובת המשטרה, כפי שמצטט גיל מלמד:

"בניסיון להסביר את הפער העצום הזה טען אחד מנציגי המשטרה ש"מדובר בניידת שעברה קילומטראז' רב, ולכן ייתכן שמד המהירות שלה פגום", אולם ככל הנראה מדובר בטיעון מופרך, גם מכיוון שמדובר במכונית מתוצרת טויוטה ומד המהירות שלה צפוי לשרוד ולתפקד למשך שנים ארוכות, ובעיקר מכיוון שכפי שניתן לראות בבירור בסרטון – מכונית זאת נסעה עד למועד הניסוי כ-40 אלף ק"מ בלבד."

ניסוי האמינות של מצלמות המהירות חושף תקלה בדבורה

שקרים שקרים ועוד שקרים – המשטרה מסתבכת עם מצלמות המהירות

שווה שתקראו, כי זה יגרום לשיערות שלכם לסמור.

למי שלא עוקב, בבית המשפט לתעבורה בעכו מתנהל בימים אלה קרב איתנים בין עורכי דין עקשנים במיוחד מצד ההגנה בראשותו של עו"ד תומר גונן, לבין תובעים, שוטרים, ואנשי מקצוע ממכון התקנים. במהלך מאבק משפטי זה מתבררות תוצאות שצריכות להדאיג כל אחד ואחת מאיתנו, השופכות אור על התנהלות מערכות אכיפת החוק במדינת ישראל. ואם זה מה שהן עושות בנושא "פעוט" כמו מהירות יתר, רק השמיים הם הגבול במחשבה לאן התנהלות מסוג זה עלולה להוביל אותנו.

במהלך המשפט מתברר כי תו התקן הרשמי של מערכת המצלמות המכונה א-3 (אותה אני מכסה בהרחבה באתר זה) מתבסס על מסכת של שקרים ורמאויות שבוצעו לכאורה על ידי מכון התקנים, בדיקות שאותן היה אמור המכון לערוך למערכת כלל לא התקיימו למרות מיליוני השקלים שהוקצבו לעניין, וכי המומחים שטענו שהם כן התקיימו שיקרו במצח נחושה והמשיכו לשקר בבית המשפט.

גרוע מזאת – מתברר גם כי המשטרה עצמה ידעה, שתקה, ואף נקטה בפעולות מנע כדי לגרום לכך שהתובעים המשטרתיים ישקרו בבתי המשפט בכל התיקים בהם הם עוסקים בנושא זה, על מנת שמעשה זה לא יתגלה לציבור.

הטיב לסכם את הנושא ידידי גיל מלמד מאתר The Car:

במהלך המשפט נחשף בידי ההגנה מסמך אשר מוכיח לכאורה "שבכירים במשטרת ישראל ובמשרד לביטחון הפנים (אולי אף השר עצמו) ידעו שתו התקן שמכון התקנים הישראלי העניק למצלמות המהירות התבסס במידה כזאת או אחרת על פעולת תרמית של בכיר או בכירים במכון התקנים, ולכן הוא עלול להיות פסול מיסודו.למרות זאת, ועל אף שתו התקן עומד בבסיס הסמכות של מצלמות המהירות לשמש כמכשיר אכיפה – ניתנה לתובעים המשטרתיים הנחיה לומר, במהלך דיונים בבתי משפט, שמצלמות המהירות אמינות ושהתקן שלהן בר תוקף, וכך גם בדיונים שנערכו בכנסת ובמקומות נוספים. במילים אחרות, ובהיעדר דרך נעימה יותר לומר את זה: נציגי המדינה שיקרו או נאלצו לשקר בבתי משפט בהנחיית דרגים שונים במשטרה ובמשרד לבט"פ, והכל כדי שמצלמות המהירות יוסיפו לפעול כסדרן."

קצרה היריעה מלפרט את כל השתלשלות המקרים, שווה לקרוא את הכל כאן:

חשיפה: נציגי המשטרה שיקרו לגבי תקן ואמינות מצלמות המהירות

מודים באשמה: מצלמות המהירות לא קשורות לבטיחות בדרכים

עדות המהנדס: במצלמות המהירות יש כשל טכנולוגי

מוקדם יותר בספטמבר 2017, אורן דורי מאתר TheMarker מתאר את השתלשלות המקרים שהובילה לכך שאילן כרמית – ממלא מקום מנכ"ל מכון התקנים שמתמודד בימים אלה על תפקיד כס המנכ"ל – שיקר במצח נחושה בעת מתן עדות בבית המשפט, וסיבך בכך את המשטרה עצמה:

"כשנחקר בבית המשפט לפני כחצי שנה על ידי עו"ד תומר גונן אמר כרמית כי "אינו זוכר" היכן הדו"חות שנרשמו לניסויים שכביכול בוצעו למצלמות בהולנד; וכן כי לא כתב דו"ח על הניסויים שבהם טען שהיה נוכח". כשהעיד בבית המשפט טען הנציג הבכיר כי נכח רק בכ- 10 בדיקות מתוך כ- 500 שנדרשו. לפי עדותו הוא עשה זאת במעבדה ההולנדית שערכה לכאורה את הניסויים, ואילו עוזרו נכח בשאר הבדיקות. וזה לא נעצר כאן. בנוסף נטען כי כאשר נעשו ניסיונות לאתר את העוזר שלכאורה נכח במרבית הבדיקות, נמסר על ידי מכון התקנים כי הוא "הלך לעולמו". אולם מסתבר שאותו עוזר דווקא נמצא חי ושלם במשרדו.

המשטרה שהובכה בפומבי (לא שהם לא הכירו את העובדות, הם הכירו אותן היטב כפי שנחשף על ידי גיל מלמד, אלא שהם נתפסו עם המכנסיים למטה…), ביקשה לדחות את הדיונים כדי להמתין להוצאת משלחת להולנד כדי לחפש את הדו"חות וכדי לזמן מומחים הולנדים. נחשו מה? המשלחת המשטרתית חזרה לישראל בידיים ריקות. ולמה?

אין כלום כי לא היה כלום.

המומחה שהסתבך בפרשת מצלמות המהירות מתמודד על תפקיד מנכ"ל מכון התקנים

עו"ד אילן אנושי, שופט תעבורה בדימוס, כותב את הדברים הבאים:

"לא רק שהמומחים הישראלים לא ערכו דוחות בנושא, אלא משטרת ישראל חזרה בה מבקשתה לזמן את המומחים ההולנדים שכביכול ערכו את הבדיקות, משהתברר כי אלו הסתמכו על בדיקות שנעשו בגרמניה, אז לכאורה ברור שהמומחים הישראלים לא נכחו בהם."

מצלמות המהירות: מה קורה שם?

זה לקח 6 שנים, אבל האמת מתחילה לצאת לאור

במאמר שכתבתי באוגוסט 2012 כתבתי את המשפט הבא:

"אם כן, הוכח מעל כל צל של ספק שמקבלי ההחלטות יכולים בוודאי לשנות את דעתם בנוגע למיקומי המצלמות. בנוסף, במספר רב של מקרים כגון מסיבות עיתונאים או כינוסים של ועדות הכלכלה, הכספים או הטכנולוגיה בכנסת, הוכח כי קציני המשטרה שנשאלים לנושא, טוענים בפה מלא כי מיקומי המצלמות נבחרו בקפידה רבה על-מנת למקסם את יעילותן ועל-מנת להפחית את כמות התאונות באותם קטעי כביש שהוצגו על-ידם כקטעי כביש מסוכנים מאוד."

על הקשר בין הצמתים הכי מסוכנים בישראל לבין מיקומי מצלמות המהירות החדשות

כתבתי על זה גם שנתיים לאחר מכן:

מחקר חדש של אור ירוק קובע כי מיקומי מצלמות המהירות מוטעה

וכבר עם התחלת הפרוייקט, עוד לפני שבאמת היו נתונים, כתבתי את זה:

עד כמה יעילות הן מצלמות המהירות של פרוייקט א-3?

והנה אנחנו קוראים היום, בכתבה מפורטת של גיל מלמד באתר The Car, שבכירי המשרד לבטחון פנים והמשטרה פשוט משקרים (שוב) לציבור.

"החשש הציבורי לפיו פרויקט מצלמות המהירות האוטומטיות לא נועד להגביר את הבטיחות בדרכים אלא רק "לייצר" דוחות ולגבות את דמי קנסות התנועה מנהגים, מקבל כעת הוכחה חותכת: המשרד לביטחון הפנים, אשר ניהל את פרויקט המצלמות ואחראי לו, ואגף התנועה במשטרת ישראל אשר מפעיל את המצלמות, לא מיישמים את המלצותיה של "ועדה ציבורית" שקבעה קריטריונים להצבת מצלמות מהירות, ואין בידיהם אף מחקר מדעי בלתי תלוי שמצביע על תרומה בטיחותית של הפרויקט הזה לבטיחות בדרכים."

מודים באשמה: מצלמות המהירות לא קשורות לבטיחות בדרכים

אם מישהו עוד חשב שקברניטי המשרד לבטחון פנים והמשטרה עושים משהו מתוך איזו ידיעה והבנה עמוקה של הנושא, ומתוך רצון כנה ואמיתי לעשות שינוי בבטיחות בכבישים – אז תחשבו שוב.

תקראו ותבכו, ותזכרו איפה קראתם על זה קודם…

אגב, יש מה לעשות. רוצים לדעת? הנה, גם על זה כתבתי בשנת 2013:

אגף התנועה של משטרת ישראל: רוצים להציל חיים? הנה, קחו רעיון